שמן על בד – זיכרון ועשייה
חדוה צוק ז״ל הייתה אמנית בנשמתה, גנטיקאית ומורה לפסנתר. הציור היה עבורה מקום של שקט ושלווה. את קירות ביתה עיטרו ציוריה, ובמהלך השנים ערכה תערוכות ומכרה את יצירותיה.
חדוה נפטרה באפריל 2025, כשנה וחצי לאחר נפילתו של נכדה, רס״ן רועי צ׳אפל ז״ל, בקרבות ה־7/10.
הקשר בין סבתא חדוה ורועי היה מיוחד. שניהם אהבו אוכל, ונפגשו ליד המקרר בלילות, משתפים בחיי היום־יום ומרגיעים את הנפש עם פרוסת עוגה טובה.
רועי היה אדם של אנשים – בן, אח, בן זוג, נכד, חבר ומפקד. יושרה, אחריות, נתינה ושמחת חיים ליוו אותו. הוא ידע לראות את מי שנמצא מולו, להקשיב, להאמין באנשים ולא לוותר עליהם גם כשקשה.
בשנת 2024 הוקמה עמותה על שמו, מתוך רצון להפוך את ערכיו לעשייה שתשפיע על החברה הישראלית. העמותה פועלת בעיקר בתחום החינוך, ובימים אלו מפתחת תכנית לבתי ספר המשלבת עקרונות מעולם ה־CBT עם ערכיו של רועי, כדי להעניק לבני נוער כלים להתמודדות ולבחירה.
בתוך כל זה נמצאים הציורים של סבתא חדוה. דרך התערוכה הזו שני הסיפורים נפגשים: יצירותיה הופכות לחלק מעשייה גדולה יותר.
כל ההכנסות ממכירת הציורים יועברו כתרומה לעמותה על שם רס״ן רועי צ׳אפל, ויסייעו לפעילותה החינוכית והערכית.
מי שבוחר לקחת איתו ציור של סבתא חדוה, לוקח איתו חלק מסיפור של משפחה – ובמקביל מאפשר לסיפור של רועי להמשיך להגיע לאנשים נוספים.
ציור